קשיים בזיהוי אינטרסים בהליך הגישור

מאמר מאת: C.W.Moor מתוך: (1986) The Mediation Process

תורגם לעברית: ע"י יעל רכוב, פברואר 2006. מאי 2019. שוכתב מחדש ע"י מאיר שמעון עשור מאי 2019 בקורס גישור פרקטיקטם.

ברוב המקרים בעימות בהליך גישור, הצדדים אינם מציגים באופן ברור ושקוף את האינטרסים שלהם. ישנם מספר סיבות לכך:

• קושי ראשון, חוסר מודעות לאינטרסים:
  כלומר הצדדים אינם יודעים לזהות בעצמם את האינטרסים שלהם.

לעתים הצדדים מנהלים מו"מ מתוך תפיסה מוטעית של האינטרסים שלהם. הדבר יכול לנבוע מהשפעת גורמים חיצוניים כמו חוק, מסורת או עצת חברים המייעצים כיצד המו"מ אמור להתנהל. הם נאבקים על פתרון מסוים בו אחד מהם יקבל אחזקה חוקית בלעדית. תוך כדי מאבק הם פוגעים ביחסים בניהם ובאופן עקיף בילד. כל אחד מהם מגדיר את האינטרס של עצמו ושל האחר כקבלת חזקה חוקית על הילד. כל אחד מהם רואה את פתרון הסכסוך דרך עצות חברים, משפטנים והמסורת המקובלת במקרים אלו.

במציאות, האינטרסים של כל אחד מהם הוא לבלות זמן איכות עם הילד, להיות מעורב בקבלת החלטות הנוגעות לדרך גידולו של הילד, לבלות עם הילד חופשות וכו'.

המאבק הוא על מעמד – לאיזה הורה תינתן החזקה החוקית על הילד- לא על כיצד לממש את הצרכים האמתיים, הפסיכולוגיים והמהותיים של ההורים.

אם הורים אלו לא יצליחו לזהות את האינטרסים האמתיים שלהם, הם יישארו שבויים במאבק ובמיקוח על מעמד חוקי בו יש רק מנצח אחד.

• קושי שני, הסתרה מודעת של אינטרסים: הצדדים משתמשים באסטרטגיה זאת המורה להם להסתיר בכוונה את האינטרסים שלהם, מתוך הנחה שכך הם ישיגו יותר, אסטרטגיה זאת מיועדת למקסם את תוצאות המו"מ.

הצדדים מסתירים אינטרסים, כי הם רואים לעיתים את האינטרסים במושגים של העמדות במקום לראות באינטרס רצף של אופציות לפתרונות אשר עשויים לענות  טוב יותר על הצרכים.

כל צד מסתיר את האינטרסים האמתיים שלו ברצף האופציות לפתרון, ע"י הסחה.

כל צד מנסה לשכנע ולהניע את הצד השני להתאים את הצעותיו כך שיספקו טוב יותר את האינטרסים שלו.
אף צד אינו מעוניין להציג בפומבי את האינטרסים שלו או את הנקודה על רצף אופציות המיקוח בה הוא מוכן להתפשר, מהחשש שבנקודה זו הוא יאבד יתרון.

לדוגמא: הצדדים מנהלים מו"מ להשגת חזקה על הילד.

הבעל מבקש משמורת מלאה על בנו וכן האישה.
האינטרס הסמוי של הבעל הינו הפחתה מקסימלית של דמי המזונות. אילו הבעל היה שם את האינטרס הסמוי שלו בשקיפות על שולחן הדיונים, היו הצדדים נמנעים מהתכתשות על חזקת הילד ודנים בנקודת המחלוקת האמתית שהיא גובה המזונות. 

• קושי שלישי, זהות בין אינטרס לעמדה: הצדדים דבקים בעמדה מסוימת כך שנוצרת זהות בין העמדה שלהם לאינטרסים ואי אפשר להפריד בניהם.

הצדדים בעיצומו של סכסוך נוטים בצורה הדרגתית לזהות סיפוק של אינטרס מסוים עם עמדה מסוימת. הפרדה בין האינטרס (שהתגבש לעמדה) לפתרון מסוים הופכת לקשה. נטייה זו יוצרת קושי עבור הצדדים המעוניינים לסגת מעמדה נוקשה ולחפש פתרון בו קיימת פשרה הדדית.

דוגמא: דיון בין שני צדדים על משמורת ילדה. האם מתבצרת תחת עמדה מסורתית על פיה אין מקומה של הילדה במגורים אצל האב הדר בגפו.

לעמדה זו דבוק אינטרס של האישה להגדלת דמי המזונות באמצעות מקסימום שהיית הילדה אצלה. כאשר המגשר יפריד בין האינטרס של האשה לבין עמדתה, אזי יהיה קל יותר להניע אותה מעמדתה כאשר היא ריקה מתוכן אינטרסנטי.

• קושי רביעי, חוסר מודעות לתהליכים של חשיפת אינטרסים: הצדדים לא מודעים לתהליך של חיפוש אינטרסים.

אנשים אינם רגילים לחשוב במושגים של חיפוש וחשיפת אינטרסים.

צדדים אינם מודעים לתהליכים של חשיפה ודיון באינטרסים.

מכשול פרוצדורלי זה, יכול להפוך למכשול שלא ניתן להתגבר עליו במו"מ עם רמת מתח גבוהה בין הצדדים.

לסיכום:

ארבעת המכשולים שתוארו לעיל:

חוסר מודעות לזיהוי אינטרסים, הסתרה מודעת של אינטרסים, זהות בין אינטרס לעמדה, חוסר מודעות לתהליכים של חשיפת אינטרסים, מהווים לא פעם אבני נגף בהתקדמות של משאיים ומתנים. בגללם נוצר לעיתים מצב קריטי בו מגיעים לקיפאון שמונע התקדמות בתהליך הגישור.