תהליך הגישור הוא הליך מובנה ליישוב סכסוכים, שבו צד שלישי ניטרלי מסייע לצדדים לנהל דיאלוג, להבין את צורכיהם ולהגיע להסכמות משותפות. על פי פישר, יורי ופטון (Fisher, Ury & Patton 2011), מטרת הגישור אינה לקבוע מי צודק ומי טועה, אלא לסייע לצדדים לזהות את האינטרסים שלהם ולמצוא פתרונות המשרתים את שני הצדדים. הגישה המודרנית לגישור מדגישה שיתוף פעולה, אחריות אישית ופתרון בעיות משותף.
- שלב הפתיחה – הצגת המסגרת וכללי הגישור
שלב הפתיחה מהווה את התשתית להצלחת התהליך כולו. בשלב זה המגשר מציג את עצמו, מסביר את מהות הגישור ואת תפקידו כגורם ניטרלי שאינו מוסמך להכריע בסכסוך. על פי מור (Moore 2014), יצירת מסגרת ברורה בתחילת ההליך תורמת להפחתת חרדה, לחיזוק האמון בתהליך ולהגברת שיתוף הפעולה בין הצדדים.
בשלב זה מוצגים עקרונות היסוד של הגישור, ובהם סודיות, וולונטריות, ניטרליות, כבוד הדדי והקשבה פעילה. כמו כן, נקבעים כללי השיח ונמסר הסבר על שלבי ההליך. בהתאם לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993, יש להבטיח שהצדדים יבינו את אופיו הוולונטרי של ההליך ואת מחויבות הסודיות החלה עליו. מטרתו המרכזית של שלב זה היא ליצור סביבה בטוחה ומכבדת המאפשרת לצדדים להשתתף בתהליך מתוך אמון וביטחון.
- הצגת עמדות הצדדים
בשלב זה כל אחד מהצדדים מקבל הזדמנות להציג את תפיסתו לגבי הסכסוך, לתאר את השתלשלות האירועים ולהביע את רגשותיו ותחושותיו. מור (2014) מציין כי עצם האפשרות לספר את הסיפור האישי באופן מלא וללא הפרעה עשויה להפחית מתחים וליצור נכונות רבה יותר להמשך הדיאלוג.
המגשר מקשיב באופן פעיל, משקף את הנאמר ומוודא שכל צד מרגיש כי עמדתו נשמעה והובנה. שלב זה מאפשר למגשר לזהות את מוקדי המחלוקת, להבין את הדינמיקה בין הצדדים ולאתר נושאים מרכזיים שיידרשו בירור מעמיק בהמשך. על פי הגישה הטרנספורמטיבית של בוש ופולגר (Bush & Folger, 2005), ההקשבה וההכרה ההדדית המתפתחות בשלב זה הן מרכיב משמעותי ביצירת שינוי חיובי ביחסים בין הצדדים.
- בירור אינטרסים, צרכים ורגשות
שלב זה נחשב לליבת תהליך הגישור. פישר ויורי (2011) מדגישים כי יש להבחין בין עמדות לבין אינטרסים. העמדה היא מה שהצד אומר או מציג שהוא רוצה, בעוד שהאינטרס הפנימי הוא הסיבה האמיתית שבגללה הוא רוצה זאת.
באמצעות שאלות, שיקוף והבהרה, המגשר מסייע לצדדים לזהות את הצרכים, הערכים, החששות והרצונות העומדים מאחורי עמדותיהם. בירור זה עשוי לחשוף צרכים של ביטחון, הכרה, כבוד, יציבות כלכלית, שייכות או עצמאות.
לדברי בוש ופולגר (2005), כאשר הצדדים מצליחים להבין את האינטרסים של עצמם ושל הצד האחר, מתרחש מעבר מתפיסה של עימות לתפיסה של פתרון בעיות משותף. כתוצאה מכך גדל הסיכוי למציאת פתרונות יצירתיים וברי־קיימא.
- יצירת חלופות לפתרון
לאחר זיהוי האינטרסים והצרכים, עוברים לשלב פיתוח האפשרויות. בשלב זה המגשר מעודד את הצדדים להעלות רעיונות מגוונים ככל האפשר, ללא ביקורת או פסילה מוקדמת. על פי פישר ויורי (2011), הרחבת מגוון האפשרויות לפני קבלת החלטה היא אחד העקרונות המרכזיים במשא ומתן מבוסס אינטרסים. ככל שהצדדים מייצרים יותר חלופות, כך גובר הסיכוי למצוא פתרון העונה על צורכי שני הצדדים. המגשר מסייע לצדדים לחשוב באופן יצירתי, לבחון אפשרויות שלא נשקלו בעבר ולפתח פתרונות משולבים המביאים בחשבון את האינטרסים של כלל המעורבים.
- הערכת החלופות ובחירת פתרון
בשלב זה הצדדים בוחנים את החלופות שנוצרו ומעריכים את מידת התאמתן למציאות. מור (2014) מציין כי הערכת החלופות צריכה להתבצע על בסיס קריטריונים אובייקטיביים ככל האפשר, כגון ישימות, עלות, יעילות, הוגנות והשלכות עתידיות.
המגשר מסייע לצדדים לבחון את היתרונות והחסרונות של כל אפשרות, תוך התמקדות בפתרונות המספקים מענה מיטבי לאינטרסים שהוגדרו בשלבים הקודמים. תהליך זה דומה למשא ומתן שיתופי, שבו המטרה היא ליצור ערך משותף ולא להשיג ניצחון על חשבון הצד האחר.
פישר ויורי (2011) מדגישים כי שימוש בקריטריונים אובייקטיביים מסייע לצמצם תחושות של חוסר צדק ולהגדיל את המחויבות להסכמות המתקבלות.
- גיבוש הסכם וסיום ההליך
השלב האחרון בתהליך הגישור הוא גיבוש ההבנות וההסכמות לכדי הסכם ברור, מפורט וניתן ליישום. מור (2014) מדגיש כי הסכם יעיל צריך להיות מדויק, מציאותי ומותאם ליכולת הביצוע של הצדדים.
ההסכם כולל בדרך כלל את ההתחייבויות של כל צד, לוחות הזמנים לביצוע, חלוקת האחריות ודרכי ההתמודדות עם מחלוקות עתידיות. בהתאם לתקנות בתי המשפט (גישור), במקרים המתאימים ניתן להגיש את ההסכם לאישור בית המשפט ולתת לו תוקף של פסק דין.
בוש ופולגר (2005) מציינים כי הצלחת הגישור אינה נמדדת רק בחתימה על הסכם, אלא גם בשיפור התקשורת, בהגברת ההבנה ההדדית ובחיזוק יכולתם של הצדדים להתמודד עם מחלוקות בעתיד באופן עצמאי ובונה.
מקורות:
- בוש, ר. א. ב., & פולגר, ג'. פ.
- פישר, ר., אורי, וו., & פנסילבניה
- מור, סי. וו.
- תקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג–1993.
- המרכז הארצי לגישור ויישוב סכסוכים, משרד המשפטים.
שלבי הגישור
א. שלב הפתיחה: הצגת המגשר, מטרות ההליך וכללי הגישור
ב. הצגת עמדות הצדדים: כל צד מציג את גרסתו, תחושותיו ועמדותיו
ג. בירור אינטרסים וצרכים: זיהוי צרכים, חששות, רצונות ואינטרסים
ד. יצירת חלופות לפתרון: העלאת רעיונות ואפשרויות, שונות ליישוב הסכסוך
ה. הערכת החלופות: בחינת יתרונות, חסרונות , וישימות של כל חלופה
ו. גיבוש הסכם: ניסוח ההסכמות וחתימה על הסכם גישור
סיום ההליך: יישום ההסכמות ומעקב
הערה מקצועית: בפועל, תהליך הגישור אינו תמיד ליניארי. לעיתים המגשר והצדדים חוזרים משלב יצירת החלופות או הערכתן לשלב בירור האינטרסים, כאשר מתגלים צרכים חדשים או כאשר החלופות אינן מספקות מענה מלא. לכן נהוג לראות בתהליך מחזורי וגמיש, אף שהוא מוצג באופן מובנה כרצף של שלבים.
