אמר[1] רבי שמעון בן חלפתא, לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר[2] "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום"
משמעות הביטוי "כלי מחזיק ברכה" מצריכה הבנה. שהרי ברכה פירושה שפע שאינו מוגבל. לעומת זאת, מציאותו של כלי היא הגבלה, מידה ושיעור. הכלי מגביל את השפע, כפי שאומרת הגמרא "אין הברכה שורה בדבר המדוד[3] ".
צירוף המילים הוא לכאורה דבר והיפוכו, ברכה ושפע המייצגים חסד ורווחה, לעומת כלי המייצג מידה והגבלה, צמצום, גבורה ודין.
כיצד שני הקצוות המנוגדים הללו, בבחינת ימין ושמאל מתקיימים יחד?
התשובה היא על ידי דרך הביניים, היא דרך הרחמים הממצעת בין החסד לגבורה. כך ניתן לראות את הליך הגישור המהווה פשרה בין שני קצוות מנוגדים. וזה מה שאמרו חז"ל שהכלי מחזיק את הברכה באמצעות דרכי השלום והרחמים.
הגישור משול לשלום, המחבר בין השפע מצד אחד לבין הדין מצד שני, לרחמים המחבר בין הגבורה מצד שמאל לבין החסד מצד הימין.
אם יהיה רק שפע ללא הגבלה, הוא בסופו של דבר יהפוך לדין, כי אין כלי שיכול להכילו. כך גם אם יהיה רק דין בעולם, אין מקום למציאות שכזו, ובשני הקצוות לא יהיה שלום.
לכן אמרו חז"ל כי השלום הוא כלי מחזיק ברכה, תפקידו להגביל את השפע לפי הצורך והיכולת שלנו לקבל, וצריך ברכה ושפע למתק את הדין עד הגבול והיכולת שלנו לקבלו.
העולם אינו יכול להתקיים רק[4] בדין בלבד "ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מידת רחמים ושיתפה למידת הדין". וכן העולם לא יכול להתקיים ללא דין בכלל וללא הגבלות, על כן "שוטרים ושופטים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק[5]" וכן "הוי מתפלל בשלומה של מלכות ,שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו[6]".
אם כן, הדרך לקיום העולם, היא דרך של רחמים ושלום, היא הדרך הממצעת והמגשרת בין הקצוות.
וזה שנאמר, "ה' עוז לעמו יתן" – כיצד יתן לנו עוז ? ע"י שהשם יברך את עמו בדרך השלום.
כתב בס"ד: הרב מאיר שמעוון עשור
[1] משנה עוקצין,(ג יב).
[2] תהלים,(כט).
[3] בבלי, תענית,(דף ח עמוד ב).
[4] רשי, בראשית,(פרק א פסוק א).
[5] דברים,(פרק טז פסוק יח).
[6] משנה, פרקי אבות,(פרק ג משנה ב).